אנחנו בתקשורת

כתבה על דינה אייזן – מוסף 7 ימים ידיעות אחרונות 13.8.10

זה הכל בסינפסות שלכם

עצובים? בודדים? שמנים? ד"ר דינה אייזן טוענת שזה רק בגלל הסינפסות, נקודות החיבור בין תאי העצב במח ששולטים בחייכם.

מי שהייתה רופאת משפחה מתוסכלת עם 30 ק"ג עודפים, רזתה, עזבה את הקליניקה והפכה למרצה מבוקשת שמאמינה שאם תגידו תודה, תהיו בריאים יותר. בלבול מח ? המחקרים מוכיחים אחרת.

מאת : אספה פלד אלימלך // איור : נוני סגול

לפני 9 שנים, לאחר לבטים ארוכים עזבה דר דינה אייזן את הקליניקה כדי לעזור לאנשים להיות שמחים יותר, וכתוצאה ישירה מכך, היא מאמינה, גם בריאים יותר. רופאת המשפחה הרגישה אז שהרפואה המודרנית לא מציעה פתרון אמיתי למצוקותיהם של החולים. "ארגון הבריאות העולמי הגדיר את המילה בריאות כשילוב של שלושה היבטים – בריאות הגוף, בריאות הרגשות, ובריאות מערכות היחסים. אלא שבמהלך עבודתי גיליתי שתחומים כמו תזונה, פעילות גופנית, שינה, צחוק, אהבה, מערכות יחסים ואמונה מקבלים מקום מועט בהכשרה שלנו כרופאים ", היא מסבירה. העובדות הן שלמרות שיש לנו תנאים יותר טובים מאי פעם, אנחנו גם חולים יותר. יש הרבה יותר מחלות כרוניות, והרבה יותר מחלות נפשיות כמו דכאון, נוירוזות, התמכרויות וסטרס" .

אייזן מספרת שבשלב מסוים הבינה שהאנטיביוטיקה שרשמה לחוליה אמנם הורסת את החיידקים בגרון אבל לא את הסיבות לכך שפיתחו את החיידקים האלו מלכתחילה . במקום לתת אנטיביוטיקה, החליטה לטפל בסיבות הגורומות לאנשים לפתח מחלות שונות בגוף ובנפש. באמצעות הידע הרפואי שעמד לרשותה ביססה את התובנות הרוחניות בדבר הקשר בין גוף ונפש, במחקרים עדכניים מתחום חקר המח והפסיכולוגיה החיובית. במקום להשתמש במילים כמו צ'אקרות וזרימה, הקימה יחד עם ד"ר לילך מלצקי, מומחית ברפואת משפחה, את חברת "סינפסות" שבמסגרתה הן מקדמות מה שהן מכנות "בריאות אופטימית". לאחרונה הוציאה אייזן את הספר "מסע אל ממלכות פנימיות – הדרך אל בריאות שיש בה שמחת חיים" , וכן , גם היא טוענת שהכל בראש שלנו, או ליתר דיוק – בסינפסות שלנו.

מה הן הסינפסות

"המילה סינפסה ביוונית עתיקה פירושה לחבר יחד, והסינפסות הן החיבורים בין תאי העצב במח. יש לנו בראש בין 50 ל-600 טריליון סינפסות שכל אחת מהן מורכבת משלושה חלקים : 1. קצה של עצב המכיל מחסנים של נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) 2. רווח בין תאי הנקרא גם החלל הסינפטי 3. קצה של תא שתפקידו לקלוט את המסר. בעקבות גירוי חיצוני הנקלט בחושים, מפריש התר הראשון נוירוטרנסמיטר לתוך החלל הסינפטי. הנוירוטרנסמיטר גורם שינוי חשמלי בתא המקבל , ובעקבותיו מתרחש גם שינוי בהרגשה. למשל – כשאני רואה אדם אהוב – משתחרר בסינפסות שלי סרוטונין – נוירוטרנסמיטר הגורם תחושת אושר .

"בשנים האחרונות נרשמה התפתחות גדולה בהבנת המח האנושי, הודות לגילוי ה- MRI הפונקציונאלי, שיטה המאפשרת לצפות בשינויים שמתרחשים במח בזמן פעילות גופנית או מחשבתית. יש לנו טריליוני סינפסות מוכנות מראש ומחכות לפעולה. כל הרגל שלנו הוא הפעלה אוטומטית של סינפסות ואנו מגיבים לעולם בהתאם לסינפסות שסיגלנו בחיינו. עם הזמן, אנחנו הופכים להיות מה שהסינפסות שלנו מכתיבות."

אייזן, 54, מאמינה שאם אין לנו זוגיות , ייתכן שיש לנו סינפסות ביישניות או חשדניות, שלא נותנות אמון באנשים. אם אנחנו שונאים את מקום העבודה שלנו ולא עוזבים, כנראה יש לנו סינפסות שמפחדות משינויים . אם אנחנו אוכלים למרות שאנחנו רוצים לרזות , זה רק בגלל שיש לנו סינפסות שמחברות בין נחמה לאוכל ומפצות באכילה על כל רגש שלילי. ואם אנחנו מרבים לחלות, כדאי שנבדוק אם אמרנו מספיק תודה וסליחה לאחרונה.

זה לא קצת פשטני, מין מישמש כזה בין שלל תורות רוחניות מקובלות ?

"מה שנתפס כתיאוריות ניו-אייג'יות רוחניקיות מקבל בשנים האחרונות יותר ויותר תוקף מדעי. אני יכולה להגיד שכל מי שמלגלג על הרוחניים שאוהבים להתחבק, שמחקרים הוכיחו שהמתחבקים הם אנשים בריאים ושמחים יותר מהטיפוסים הביקורתיים והציניים. זה בדוק : כשאנשים מתחבקים מופרש אצלם במח חומר שגורם הנאה ושמחה. אנשים שמחים הם אנשים בריאים, ואנשים מתלוננים וביקורתיים חולים יותר".

כוח המוח

אייזן, נשואה לדני, איש מחשבים, ואם לשניים – עמי,27, סטודנט לחקר המוח, ומיה, 23 , מ"פ בבה"ד 1 – מתגוררת בישוב תמרת בעמק יזרעאל. היא נולדה ברמת השרון והתגוררה כמה שנים בצרפת, שבה שימש אביה מנהל הסוכנות היהודית. המשפחה עזבה את צרפת אחרי שאיזן נפצעה בברכה בברכה ובילתה שנה וחצי כשהיא מרותקת למיטה בבית חולים בצרפת, תקופה שאין לה ממנה זכרונות יפים.

"בתי החולים לילדים דמו אז יותר לבתי יתומים מספרי צ'ארלס דיקנס", היא מספרת. "משמעת נוקשה, עונשים והתעלמות מכל הצרכים הרגשיים של הילדים. בלילה היו קושרים אותנו למיטה שלא נסתובב ללא השגחה. ראיתי שם את חוסר האונים של הרופאים, את הפחד שלהם להראות לא החלטיים, את האחיות שהשפילו ראש מול ה'חשובים' של המחלקה. כבר אז הבנתי שכולנו מפחדים. האחיות מהרופאים, החולים מהאחיות וכולנו מהמחלות שהיו אז חזקות מאיתנו".

אחרי השירות בחיל המודיעין למדה שנה משפטים בסורבון בפריז, שנתיים יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, ואז רפואה בתל אביב בעקבות אחיה, שלמד רפואת שיניים. היא התמחתה ברפואת משפחה בהרצליה פיתוח, בקיבוץ ניר דוד, בבית החולים העמק ובעפולה. "גילית שבני אדם הם מערכת מורכבת שמנוהלת בעיקר על פי המחשבות שלהם, והגישה של המטופל קובעת במידה רבה את מידת ההחלמה שלו".

אבל אלה לא דברים חדשים. ההבנה שקיים קשר בין גוף ונפש הופך ליותר ויותר מקובל גם בעולם הרפואה הקונבנציונאלי. אפילו קופות החולים פתחו מרפאות לרפואה משלימה.

"נכון, אבל בשבילי, כמי שאומנה לתת תרופה לאבחנה מסוימת, ההכרה בכך שהגישה של המטופל לחיים תקבע את בריאותו – הייתה מהפכנית. בשלב מסוים יכולתי ממש לנבא מראש מי יפתח תופעות לוואי לתרופה שנתתי לו, ומי לא ייקח בכלל את התרופה ויבריא. הבנתי שדלקות של ילדים קשורות הרבה פעמים למשבר שהם עוברים בית הספר או עם האחים. החלטתי להתמקד בקידום הבריאות על ידי שינוי המחשבה, כי זה מה שמונע מחלות בסופו של דבר".

הרופאים היום לא מכירים בצורך להתייחס גם למצבו הרגשי של המטופל?

"ודאי שכן, אבל כרופאים מעולם לא הוכשרנו לטפל בבריאות, אלא במחלות. בלחץ העבודה במרפאות ובבתי החולים, רוב הרופאים עוסקים בכיבוי שריפות, כלומר בסימפטומים. לרפואה כמו שהיא היום אין זמן ואין כלים להתייחס לחלק הנפשי והחברתי".

אייזן, כאמור, מאמינה שהכול, ממצבנו הנפשי ועד הגופני, טמון בסינפסות. "לקראת סוף שנות השמונים של המאה שעברה הופיע הפרוזאק, תרופה המגדילה את הזמינות של הסרוטונין בתוך הסינפסות – ושינה לחלוטין את הטיפול בדיכאון. התרופה פותחה כתוצאה מהבנה שמצב הרוח שלנו תלוי ברמת הסרוטונין במוחנו, ואכן הצליחה לשפר את הרגשתם של מיליוני מדוכאים בעולם".

אז למה באמת לא לקחת פרוזאק ולסגור עניין?

"כי הגילוי המרעיש, שנולד בעקבות מחקרים ב-MRI הפונקציונאלי, הוא שניתן לייצר סינפסות מאושרות רק באמצעות המחשבה. בלי תרופות, סמים, אלכוהול – ניתן לחזק ולהגדיל את הסינפסות המשחררות נוירוטרנסמיטרים שמחים. באמצעות כלים פשוטים, כמו הכרת תודה, מדיטציה ואקטים של נדיבות, אפשר לשפר את הרגשתנו ומצב רוחנו ובכך לחזק את מערכת החיסון שלנו ותרום לבריאותנו".

לשם שינו, כדי לעשות שינוי, לשיטתה, אין צורך לשלם מאות שקלים בחודש לפסיכולוג, מאמן אישי או גורו, אלא פשוט לתרגל אמונות ומחשבות חדשות. "דקארט אמר: 'אני חושב, משמע אני קיים'. היום יותר ויותר חוקרים מבינים ש' אני קיים כמו שאני חושב', היא אומרת. "המציאות היא מה שאתה חושב שהיא. אם אני מרגיש וחושב כמו עני, אז גם מיליונים בבנק לא ישנו את ההרגשה שלי, ולהיפך, אם אני מרגיש עשיר – אהיה נדיב גם עם מאה שקל בחשבון".

אייזן מספרת שמחקרים הוכיחו שלא חייבים לחוות אירוע במציאות כדי שמוחנו ינפיק לנו תגובה. התברר שגם כשהאדם רק חושב או נזכר בסיטואציה מסוימת – מוחו יגיב באופן דומה, כך שאנחנו יכולים לייצר חוויות רגשיות רק מתוך המחשבה והזיכרון. המוח לא מבדיל בין מציאות לדמיון, ולכן די בזיכרון של אהוב ליבנו כדי להפעיל סינפסות המפרישות את המוליך העצבי האחראי על תחושת האושר. משום כך, טוענת איזן, בכל רגע ורגע יש לנו אפשרות לייצר סינפסות חדשות שיעלו את מידת האושר שלנו.

אייזן טוענת שאחרי המהפכה החקלאית, התעשייתית, המדעית והתקשורתית, אנחנו נמצאים בראשיתו של עידן המהפכה התודעתי-מחשבתית. עידן שבו המדיטציות, החשיבה החיובית, הפסיכולוגיה החיובית, התרומה לקהילה והנתינה מוכרות כמשפרות איכות חיים. "יותר ויותר אנשים מתחילים להבין שהשורש של הכול נמצא במחשבה, ושהשמחה והאושר לא נמצאים באלכוהול, בסמים, בג'יפים ובווילות. מחקרים מגלים שהחלק המציאותי בחיים הוא החלק הפחות משמעותי לגבי המוח, כי עובדה שהוא מייצר לעצמו את הסיפורים שלו, לא משנה מה קורה במציאות. הכול נמצא בעיני המתבונן".

אבל אם מישהו צועק ומעליב אותי, זה אירוע שקרה במציאות ומשפיע מיידית על מצב רוחי.

"אנחנו רק חושבים שאנחנו נעלבים בגלל מישהו אחר. קשה לנו להבין שכל מה שמפעיל אותנו הן המחשבות שלנו ולא הזולת. לוקח המון זמן להבין שאף אחד אחר, חוץ מאיתנו, לא אחראי על האושר שלנו. את כל הסבל אנחנו מייצרים בעצמנו, בעיקר בגלל שיש לנו סינפסות ישנות של היעלבות או פגיעות, שמופיעות אוטומאטית. רק אם אדם לומד את עצמו, הוא יכול לבנות סינפסות חדשות ולהפחית מכוחן של הסינפסות הוותיקות. תודות לחקר המוח אנחנו יודעים היום שעל ידי תרגול של מחשבה, מעשים ודיבור אפשר לאמן את המוח לסגל לעצמו מסלולים חדשים ולבנות בעצם מוח חדש".

תודה, בבקשה, סליחה

כמאמינה גדולה בפתגם העתיק, שלפיו הצחוק יפה לבריאות, אייזן משלבת הומור גם בהרצאות שהיא מעבירה לפני אולמות מלאים בנושא בריאות אופטימית. את עוצמת כוחה של החשיבה החיובית חוותה על בשרה ממש, כשהורידה 30 קג' ממשקלה לאחר שנים של ניסיונות בכל סוגי הדיאטות. רק כשהגיעה כמלווה של סטודנטים לרפואה לכפר נגמלים בצפון, הבינה שהפיתרון טמון בשינוי הגישה שלה למשקל ולאוכל. "דיאטה זה מתכון בטוחו להשמנה, כי הסינפסות מושלות בנו לטוב ולרע, ואין דרך לשנות הרגלים ללא בנייה של סינפסות חדשות".

את הגמילה שלה מקמח וסוכר לבן ביצעה על ידי שינון של מנטרה. "המנטרה שלי הייתה שקמח וסוכר לבן הם כמו רעל עכברים. אמרתי את זה אלפי פעמים וככה יצרתי לי סינפסות חדשות. באופן הזה נגמלתי מקפה, משקאות דיאט וחלב. הרעיון הוא לחבר משהו דוחה להרגל שרוצים להכחיד, ולהיפך, לחבר משהו שגורם עונג להרגל שרוצים לפתח, כמו שמיעת מוסיקה בזמן הליכה".

היא שומרת על משקלה מאז ועד היום. "בלי דיאטה ובלי מאמץ ובעיקר ללא מאבק. לא הפכתי לדוגמנית, אבל היום אני יותר שפויה בכל מה שנוגע לאוכל וגם יודעת שלריפוי שעובר דרך החשיבה יש סיכוי להחזיק מעמד לאורך זמן".

עד כאן החדשות הטובות. החדשות הפחות משמחות הן שתהליך יצירתן של סינפסות חדשות הוא ארוך, מייגע ולא טבעי. גופנו, מסבירה איזן, מנסה להתנגד לשינויים והסינפסות הישנות ינסו להחזיר אותנו לאותו מקום שוב ושוב. "רק אם משנים בעקשנות את צורת החשיבה של המוח, אפשר לעשות שינוי אמיתי. זה נכון לגבי דיאטה, סמים, אלכוהול, סקס ומציאת זוגיות".

איך שינוי הסינפסות יעזור לי למצוא זוגיות?

"אם יש לי סינפסות המפחדות מאינטימיות וחוששות מאובדן שליטה, אז האנשים שאפגוש, ולא משנה מיהם, יעוררו בי את אותה דחייה מוכרת. כדי ליצור זוגיות יש צורך לשנות את הסינפסות שלנו לסינפסות של קבלה, קרבה ואהבה".

ואיך עושים את זה?

"אם אני רוצה סינפסות של קבלה – אני מתחילה בתרגול קבלה בחיי היום יום. איחרתי לעבודה, מקבלת את זה; שברתי כוס, מקבלת את זה; מישהו הפר הבטחה כלפיי – מקבלת את זה; עשיתי שגיאה, מקבלת את זה; וככה אני מפתחת שמקבלות את המציאות ואת האנשים סביבי ואת עצמי. ואז, כשאני נפגשת עם אנשים פוטנציאליים לזוגיות, יש לי שמקבלות יותר ופחות שיפוטיות, שמתקרבות ולא חוששות, הכל מחובר".

בחייה האישיים של אייזן, עזרו לה הסינפסות להתחבר מחדש אל בעלה, אחרי שנים של שחיקה ומחשבות על פרידה. "דני ואני חברים מגיל 17 ובגיל 26 התחתנו. ההתאהבות הראשונית, אותו קוקטייל מסחרר של נוירוטרנסמיטורים, התפוגגה והיינו צריכים לעבוד על הקשר בתקופה הכי לחוצה בחיים: זמן גידול הילדים והשקעה בקריירה. מצאתי את עצמי במאבק מתמיד נגד השעון, נגד גופי וצרכיו, נגד בעלי וכל העולם. הייתי מרוכזת בתסכול שחוויתי ומה היה יותר הגיוני מלהאשים את דני בכל דבר – החל בסתימה בכיור וכלה במנהל המחלקה שלא שחרר אותי אחרי תורנות של 36 שעות רצופות בבית החולים. לא קשה לנחש מה תהיה תגובתו של אדם הנתון למתקפה מתמדת. הלכנו והתרחקנו זה מזה והמילה גירושין עלתה על השולחן. למזלי הטוב, התחלתי ללכת לסדנאות 'רוחניות' וגיליתי שאף אחד, כולל בן הזוג שלי, לא אמור לעשות אותי מאושרת. זו עבודה עצמית. ועם הזמן למדתי שבן הזוג הוא המורה הגדול ביותר לחיים של משמעות. התחלתי לראות שאלוהים בירך אותי בבן זוג מדהים, רגיש ואוהב, שכולו טוב לב. ושאכן אפשר, בכוח המחשבה הטובה, לחיות באושר עד עצם היום הזה".

הסינפסות עזרו לך גם לעזוב את עולם הרפואה. קשה לי להאמין שחברייך לממסד הרפואי תמכו בהחלטה הזאת.

"לא קל לאנשים כשמישהו עושה שינוי. שינוי נתפס כמאיים ולא היה ברור להם תמיד איך לאכול אותי, אבל בסך הכל הרבה רופאים שאני מדברת איתם מכירים בצורך להעצים את המטופלים ולשחרר אותם מהתלות ברופאים. הם יודעים שהגישה של המטופלים היא משמעותית ביותר, אך אינם יודעים כיצד להביא את זה לידי ביטוי, גם בגלל חוסר זמן וגם בגלל חוסר הכשרה מתאימה".

איך נראים החיים שלך היום ?

"השינוי הכי גדול בחיי הוא שאני הרבה פחות מפחדת. אני חיה יותר בהווה ובשתי מילים – יותר מאושרת, כי תירגלתי ואני עדיין מתרגלת שמאפשרות לי לראות את הטוב. זה בעצם מה שעושה אותי מאד שמחה, אני רואה את הטוב בכל דבר, גם בעיכובים וגם בכישלונות וגם באכזבות, ולא בדיעבד אלא בזמן אמת. אני לא מבזבזת זמן על המיותר ועל הטפל".

גם ד"ר טל בן שחר, הנושא בשנים האחרונות את בשורת הפסיכולוגיה החיובית, הגיע למסקנה שניתן לשנות גישה לחיים ובדרך זו להיות מאושר יותר. הכלים שהוא מציע דומים – להכיר תודה, לקבוע מטרות ריאליות, לסלוח, ללמוד מטעויות במקום לכעוס על עצמנו, לחמול יותר, לקבל את עצמנו ואת הזולת. ד"ר אייזן מוצאת קשר בין התיאוריות שפיתחה לבין הפסיכונוירואנדואימונולוגיה – הרואה את הגוף והנפש כיחידה אחת. מדובר בתחום מחקר חדש יחסית, שקיבל שם משלו באמצע שנות ה-70, הקושר בין הנפש, מערכת העצבים, המערכת ההורמונאלית והמערכת החיסונית והשפעתן על בריאות האדם. "זה אולי חדש למדע, אבל הרי כל מי שמכיר נשים יודע שמצב הרוח שלהן משתנה בימי המחזור. מה שתפס אותי במיוחד היה ההבנה שאפשר לפעול בדרך אחת כדי להביא לריפוי מצב לא קשור בכלל".

כלומר?

"כל מה שאנחנו אומרים, חושבים או עושים גורם להפרשה של חומרים בגוף ובמוח. אם את צועקת על מישהו – הגוף שלך יפריש אדרנלין, מה שאומר דופק מהיר ולחץ דם גבוה. לאורך זמן זה עלול להביא להפרעות בלב. אותו דבר קורה אם אני כועסת, שונאת, שומרת טינה, ביקורתית ושיפוטית. בכל פעם כזו אני מפרישה חומרים רעילים לתוך הגוף, שלאורך זמן יגרמו לי נזק בריאותי. גם דברים שעל פניו לא נראים קשורים נמצאו כמשפיעים אחד על השני".

תסבירי.

"אמירת תודה יכולה לעזור לשינה טובה יותר ולהורדת הכולסטרול. כשאומרים תודה, מופרשים חומרים שעושים טוב כמו סרוטונין, דופמין ואציטילכולין. גם הסליחה חשובה לבריאות, כי טינה וכעס גורמים לגוף לייצר קורטיזול, שהוא רעלן הגורם השמנה, עלייה בלחץ הדם ודלדול מאגרי אנרגיה. הוא בעיקר מחליש את המערכת החיסונית, מה שמביא לחשיפה מוכברת לזיהומים, מחלות לב וסרטן. לשמור טינה זה כמו לבלוע רעל. גם כשאנחנו דואגים אנחנו מפרישים אפיניפרין, שמשפיע על הדופק ועל לחץ הדם. מצבי דאגה כרוניים עלולים לגרום להפרעות בלחץ הדם ולמחלות לב. יותר מזה, התגלה שיש קשר בין טיב הזוגיות למערכת החיסונית. אצל זוגות שמרבים לריב מערכת החיסון יותר חלשה ופצעים אחרי ניתוח מגלידים לאט יותר".

ספרה משופע בדוגמאות ובמחקרים הממחישים את טענותיה. לדוגמה, מחקרים המוכיחים שנשיקה לבן או בת הזוג לפני השינה כריטואל קבוע עוזרת למתקשים להירדם, או מחקרים שלפיהם מתנדבים מבוגרים צורכים פחות תרופות מבני גילם. למה? כי נתינה משחררת במוח חומרים שמיטיבים עם הבריאות.

"אין כלי רב-עוצמה לשינוי כמו מילים", אומרת ד"ר אייזן. "הוכח שמילים טובות מבריאות וגורמות עונג ממשי. כשאני מחמיאה למישהו והוא אומר לי: 'עשית לי את היום', הוא מתאר בעצם את הפרשת הדופמין אצלו במוח, הגורמת להנאה וסיפוק. אנחנו יכולים לגרום אחד לשני להפריש חומרים טובים או רעים, הכל על פי סוג המילים שנבחר. דברי ביקורת על האחר יגרמו להפרשת רעלנים אצלו ואצל הדובר. גם תלונות מחלישות את האדם ואת הסובבים אותו. ידוע שצוות הרופאים בבית החולים ניגש יותר לאנשים שמחים ואופטימיים מאשר למתלוננים ולכועסים. אין לנו אוצר אחר חוץ מאוצר המילים. מי שמצליח לא להתלונן מוסיף לעצמו בריאות ושמחת חיים".

אבל אם קשה לנו, איך נצליח לפתח שמחת חיים?

"שמחת חיים היא מערכת החיסון הטובה ביותר לשמירה על הבריאות שלנו. אבל לא מדובר בשמחה שנובעת מהישג זה או אחר, אלא בשמחה שאינה מותנית בדבר, שנובעת רק מעצם הקיום. ההומור הוא הנשק הטוב ביותר שיש לאנושות נגד מחלת הרצינות. לכולנו הרי יש תאריך תפוגה, אז אי אפשר להתייחס לחיים יותר מדי ברצינות".

מתוך עיתון לאישה שיצא ב-30.11.09